שאלה:
בחתימת הקידוש לרגלים מקדימים את ישראל לזמנים ("מקדש ישראל והזמנים"), אבל אם חל יו"ט בשבת מקדימים את השבת לישראל ("השבת וישראל והזמנים"). התוכלו להסביר מדוע?
המקורות שלפנינו יעזרו לנו לענות לשאלה זו.
רש"י, שמות יב, ב
"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה" – הראהו לבנה בחידושה ואמר לו: כשהירח מתחדש יהיה לך ראש חודש.
מכילתא, פרשת כי תשא
שהוא אומר (ויקרא כג, ב): "אלה מועדי ה' מקראי קדש". יכול כשם שקדושת מועדות מסורה לבית דין, כך תהא קדושת שבת מסורה לבית דין? תלמוד לומר: "ויום השביעי שבת שבתון קדש לה'" – לה' השבת מסורה, ואינה מסורה לבית דין.
ספרא, פרשת אמור פרק י
"אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' ... אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם" (ויקרא כג, ד), [כתיב אַתם וקרי אוֹתם, ודרשו את הכתיב]: אֵַתֶּם – אפילו מוטעין, אֵַתֶּם – אפילו אנוסין, אם קריתם אֵַתֶּם – מועדי; ואם לאו – אינן מועדי.
נדרים דף ע"ח עמ' ב: וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל: מועדי ה' צריכין קידוש בי"ד, שבת בראשית אין צריכה קידוש ב"ד.
הצעה לתשובה
מקורות אלה מלמדים אותנו שיש ההבדל בין קביעת החודש לחלוּת השבת. וכן ידוע כי זמני המועדים תלויים בקביעת החודש; למשל: חג שחל בט"ו בחודש, היום הזה תלוי בשאלה, מתי היה הראשון בחודש. את תחילת החודש קבע בית הדין, כאשר קיבל את העדים שבאו להעיד שראו את חידוש הלבנה. ימות השבוע, לעומת זאת, קבועים ועומדים מאז בריאת העולם, וביום השביעי בשבוע חלה השבת; הרי שזוהי קביעתו של הבורא. מעתה נאמר: הקדוש-ברוך-הוא "מקדש ישראל", והוא גם "מקדש השבת"; אבל ישראל מקדשים את הזמנים – החגים. ומובן עתה, מדוע בקידוש של יום טוב אנו אומרים, "מקדש ישראל והזמנים": ה' הוא מקדש ישראל, שהם המקדשים את הזמנים. אבל כשחל יום-טוב בשבת אנו אומרים: "ברוך אתה ה' מקדש השבת – וישראל", שהם המקדשים את "הזמנים".
שאלה, שחזרה אין ספור פעמים בשיעוריה של נחמה, הייתה: מה קשה לרש"י? על איזה קושי משיב רש"י בפירושו?
הלומדים נטו להשיב: "למה כתוב כך וכך בתורה", או: "מה כוונת הפסוק הזה", וכדומה.
דעתה של נחמה לא הייתה נוחה מתשובות אלה, והיא אהבה להביא את ארבע הקושיות של ליל הסדר כדי להדגים את ההבדל שבין קושיה לבין שאלה. בעוצמה האופיינית לה אמרה:
"האינכם יודעים את ההבדל בין שאלה לבין קושיה? והרי כל שנה אתם, והילדים, מציגים ארבע קושיות, ולא ארבע שאלות!"
היא הצביעה על כך שכל ארבע הקושיות בנויות כך: "שבכל הלילות אנו ______; הלילה הזה _____"; בעוד שאילו הייתה זו שאלה, הרי המבנה שלה היה: "מדוע בלילה הזה אנו______?"
במלים אחרות: שאלה היא בקשת מידע אשר אינה נובעת מהיתקלות בבעיה כלשהי, בעוד שהקושיה מצביעה על בעיה. משום כך הקושיה חריפה יותר, ודורשת מהמקשה הבנה והבחנה. הקושיה היא אפוא כלי פדגוגי-דידקטי בסיסי, הן של סדר ליל הפסח והן של לימוד פרשנות התורה בכלל.
בראייתה המעמיקה של נחמה הופכת קושייתו התמימה של הילד בליל הסדר דגם לדרך משוכללת של לימוד מפרשי התורה, ולאמצעי להעשרה דידקטית.
|