חכמי ישראל שחיברו את ההגדה של פסח הבינו, שאת סיפור יציאת מצרים אי-אפשר לספר סתם כך: יש להעביר אותו בדרך שתביא את כל משתתפי ליל הסדר להפנמת המסרים הגלומים בו. ההגדה היא, אם כן, תכנית חינוכית-חווייתית יחידה במינה, העושה שימוש במוסיקה ובדרמה ומפעילה את כל החושים. אולם הלוז של התכנית החינוכית הזו היא שיטת השאלות והתשובות. הרבה מאוד מן ההלכות, המנהגים והעזרים החזותיים של ליל הסדר מיועדים לעורר את הילדים היושבים לשולחן הסדר לשאול שאלות.
אכן, חלק ה"מגיד" של ההגדה מתחיל בארבע הקושיות. הגמרא (פסחים קטז ע"א) אומרת שגם אם אין שם ילדים, חייבים המבוגרים המשתתפים לשאול את הקושיות. יותר מכך: גם במקרה שמשתתפים בליל הסדר רק שני אנשים, אשר שניהם תלמידי חכמים המכירים את הלכות הפסח הכר היטב, גם אז הם עדיין חייבים לשאול זה את זה קושיות אלו. חז"ל הבינו שהחוויה החינוכית מטביעה חותם הרבה יותר עמוק כאשר המשתתפים בה אינם רק בגדר מקבלי מידע סבילים, אלא לוקחים חלק פעיל בתהליך הלמידה.
נחמה ליבוביץ נמנית עם גדולי לומדי ומלמדי התורה בדורנו. שיטות ההוראה הייחודיות שלה משמשות כיום הרבה מאוד מורים לתורה בכל רחבי העולם. שיטתה של נחמה מבוססת על עקרון הלמידה הפעילה. אבן הפינה של גישתה היא הצגת שאלות על פסוקי המקרא ועל הפרשנים, המדרבנות את הלומדים לנתח את הטקסטים בעצמם, להבין את התשובות החילופיות לשאלות אלו ולהסיק מהן מסקנות לגבי הבנת הכתוב ולגבי עולם היהדות בכללותו. במשך כשלושים שנה הכינה נחמה גיליונות לימוד לפרשות השבוע, אשר בהם הציגה פרשנות על הכתוב, השוואות בין טקסטים, ניתוחים סגנוניים וספרותיים, ולצדם – שאלות, חלקן קשות מאוד, הבאות לעודד לימוד מעמיק של המקורות.
גישתה של נחמה ללימוד התורה עולה אפוא בקנה אחד עם השיטה העומדת ביסוד ההגדה של פסח. לכן היה זה אך טבעי ליישם את שיטתה של נחמה בסדר ליל הפסח. בהגדה זו ליקטנו מן הגיליונות של נחמה, כמו גם מתוך כתבים אחרים שלה, שאלות הקשורות לליל הסדר, לטקסט של ההגדה ולפסוקים שעליהם הוא מבוסס, כמו כן אנו מביאים מבחר מדברי הפרשנים, ומן השאלות עליהם. בעקבות הגיליונות של נחמה אנו מביאים הצעות לתשובות על שאלותיה; אלו הן "הצעות" בלבד, משום שייתכן מאוד שבתהליך הלימוד והדיון יעלו הלומדים גם תשובות אחרות.
