ג  ל  י  ו  נ  ו ת      ל  ע  י  ו  ן      ב  פ  ר  ש ת     ה  ש  ב  ו  ע  

ע ר ו כ י ם    ב י ד י    נ  ח  מ  ה    ל  י  ב  ו  ב  י  ץ  -  ה ש נ ה   ה ש ש י ת

במדבר   [תש"ז]                                    פרק ב                           ה ד ג ל י ם   

א. הסתכל בתרשים הנ"ל וענה בעזרתו על השאלות האלה:

1. לפי מה חלקו השבטים באופן זה לארבע קבוצות ואיך חוברו יחד שלושה שלושה, הלא תראה שאין הסדר לפי גילם ?

2. למה שונה סדר השבטים שבו הוזכרו בפרק ב מן הסדר שבו הוזכרו בפרק א ?

x 3. נתקשו המפרשים בפירוש תהלים פרק פ פסוקים ב – ג, אולם יש מהם המיישבים את הקושי ע"פ פרקנו (עיין בתרשים !)

מהו הקושי ומהו יישובו ?

תהילים פרק פ

פסוק ב: רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף יֹשֵׁב הַכְּרוּבִים הוֹפִיעָה:

פסוק ג: לִפְנֵי אֶפְרַיִם וּבִנְיָמִן וּמְנַשֶּׁה עוֹרְרָה אֶת גְּבוּרָתֶךָ וּלְכָה לִישֻׁעָתָה לָּנוּ:

ב. אלשיך: פסוק ג:  … ועוד אמר הוא ית' בתורתו בל יתגאה יהודה באומרו: "אני ראשון לכולם !" – על כן אמר פסוק ג: "והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה לצבאותם", כלומר: לא עתה יבושו השאר, פן יאמר יהודה "גדול אנכי, כי אני ראשון לכולם" – כי הוא אינו לפניהם, רק כאילו האחרים קדמוהו, ובתוספת וי"ו, כאילו הוא נוסף עליהם. וגם נזכר דגלו כלאחר יד ולא כאחרים, שמתחיל ואומר "דגל מחנה ראובן דגל מחנה אפרים וכו'  כי אם "והחונים קדמה.." לבל יזוח דעתו על הקדימה.

מה הפליאה סגנונית שעליו בנויים דבריו ?

ג. במדבר פרק ב פסוק כ: וְעָלָיו מַטֵּה מְנַשֶּׁה וְנָשִׂיא לִבְנֵי מְנַשֶּׁה גַּמְלִיאֵל בֶּן פְּדָהצוּר:

רש"י במדבר פרק ב פסוק כ : ועליו: כתרגומו ודסמיכין עלוהי.

לבוש האורה שואל: למה לא פרשו רש"י לעיל גבי פסוק ה: וְהַחֹנִים עָלָיו מַטֵּה יִשָּׂשׂכָר וְנָשִׂיא לִבְנֵי יִשָּׂשׂכָר נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר: או לגבי "עליו" שבפסוק יב: וְהַחוֹנִם עָלָיו מַטֵּה שִׁמְעוֹן וְנָשִׂיא לִבְנֵי שִׁמְעוֹן שְׁלֻמִיאֵל בֶּן צוּרִישַׁדָּי: שכולן פירושם כתרגומו: "סמיכין עלוהי", ולא פירשו רש"י אלא כאן ?

x נסה לענות לשאלתו !

השאלות המסומנות ב-x קשות והמסומנות ב-xx קשות ביותר, יענה כל אחד לפי דרגת

ת  ש  ו ב  ו  ת         ל ג  ל  י  ו  נ  ו  ת         ל  ע  י  ו  ן       ב  פ  ר  ש  ת    ה  ש  ב  ו  ע    

ע  ר  ו  כ  ו  ת        ב  י  ד  י             י  צ  ח  ק           ר  י  י  נ  ר   (שנה רביעית) 

במדבר   [תש"ז]                                    פרק ב                           ה ד ג ל י ם

א. 1. הרלב"ג סבור, שצד מזרח הוא המקום החשוב ביותר (מול פתח אהל מועד וקדש הקדשים) ולכן חנו שם משה ואהרון ובניו וכן שבט יהודה, שהוא שבט המלוכה, לידו בני לאה, שנולדו אחריו, יששכר וזבולון. בצד דרום, ראובן, שהוא בכור ללאה, שמעון שנולד אחריו ובמקום לוי שלא נכלל בדגלים, גד, שהוא ראשון לבני שפחת לאה – זלפה. בצד מערב, אפרים מנשה ובנימין בני רחל. אפרים לפני מנשה כמו בברכת יעקב. בצד צפון שבט דן שהוא הראשון מבני השפחות, ואשר שנולד לשפחת לאה ונפתלי שנולד לשפחת רחל.

ר"י אברבנאל רואה את הסיבה לסדר החניה גם באסטרטגיה, כמו בסדרי הצבא, ושמגמתה להבטיח שמירה יעילה על המחנה. בצד מזרח, שהוא חזית המחנה, חנה יהודה שהיו בו יחד עם אחיו 186.400 איש. זהו המחנה הגדול ביותר, והוא טוב לבלימת התקפה מן החזית. בדרום ובמערב (שמהם אין סכנה גדולה נשקפת, שאלה הם צדדים משניים), שני מחנות קטנים, ראובן 151.450 איש, ואפרים 108.100 איש; ובכל זאת בצד ימין (לפי השיטה האומרת 'כתבה היו הולכין' (ראה פסוק ט) היה מחנה גדול יותר – מחנה ראובן. בצפון שכן מחנה דן, שהיה מאסף לכל המחנות, והוא מחנה השני בגודלו, 157.600 איש, מחנה שטוב היה להבטיח את העורף.

יהושע כא, ט – מ     יהושע יג-יט, שופטים א

     הנחלת הארץ       תפוצה סופית

       (דן בדרום)               (דן בצפון) 

השבטים החשובים: יהודה, ראובן, אפרים, דן.

יהודה  הנגיד, והבכורה הגיעה ליוסף (ולכן אפרים) כבר בברכת יעקב אפרים לפני מנשה. בעירו של דו קיים מקדש, שבו מכהנת משפחת לויים (שופטים יח, ל), אהליהב בן אחיסמך מדן (שמות לה, ל-לה) בצד בצלאל בבניית המשכן.

נוסיף עוד, יששכר ליד שמעון – בני לאה; זבולון ליד אשר – בן לאה ליד בן זלפה שפחתה; נפתלי ליד בנימין – בן רחל ליד בן שפחת רחל; מנשה מבן רחל ליד מנשה בן זלפה אבל יש להם קשר בנחלה.

(לדעת בעל הטורים במדבר ב, ב, כל מי שיעקב ברכו בלשון נוכח נתמנה לעמוד בראש דגל.)

יהודה קיבל את יששכר וזבולו שהיו צעירים ממנו וקבלו את מרותו. הוא היה בחוד החנית בגלל המספר הגדול ביותר של יוצאי צבא בסך הכולל.
ראובן מקבל את שמעון הבא אחריו (והוא מבוגר מיהודה) וכשליש הוא מקבל את גד בכור שפחת לאה.

אפרים בנימין ומנשה מקבלים דגל אחד במערב.

דגל דן שהיה השני בגודלו נבחר להיות המאסף יחד אתו נפתלי משפחת רחל וכשלישי הוא מקבל את האחרון שנותר - אשר.

עפ"י סדר זה נוכל להסביר מדוע גד רוצה להתיישב בעבר הירדן עם ראובן שכנו, וכן חלק משבט מנשה שהיה בשכנות –דרום-מערב לגד.

כלי יקר במדבר פרק ב פסוק ג:

והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה: טעם לסדר הדגלים על זה האופן כבר דברו בו הראשונים איש לפי שכלו, והקרוב אלי לומר בזה שהם על סדר ד' מדריגות הכוללים כל שלימות אנושי והם קנין החכמה, ואחריה קנין המידות, ואחריהם קנין הגבורה, ואחר כולם קנין העושר, כי כך סדרם הרמב"ם ורז"ל אמרו (נדרים לח.) אין השכינה שורה כי אם על חכם, עשיר, גבור, ועניו, כי הענוה ראש לכל המידות ע"כ הדגלים אלו שבאו להשראת השכינה אשר בתוכם סדרם ע"ז האופן איש איש על מעלתו לומר לך ראויין אלו שתשרה עליהם השכינה כי כל ד' מעלות אלו נמצאו בהם.

יהודה, יששכר, וזבולון ראשונה יסעו, כי מהם תצא תורה, ע"כ נאמר כפל קדמה מזרחה, להורות כי מהם תצא אור התורה. כי ביהודה נאמר (בראשית מט י) לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו. אלו ראשי גליות ונשיאי א"י (סנהדרין ה. עיי"ש) ואין מחוקק אלא תורה שנאמר במשה (דברים לג כא) כי שם חלקת מחוקק ספון.

והחונים עליו מטה יששכר שנאמר בו (ד"ה א' יב לב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים. מטה זבולון. שנאמר בו (שופטים ה יד) ומזבולון מושכים בשבט סופר. ועוד שיהיה מחזיק ידי יששכר וע"כ לא אמר ועליו מטה זבולון, כי לא רצה לעשותו טפל למטה יששכר, להורות שהלומדה והמחזיק בלומדיה שקולים המה, ונאמר בהם ראשונה יסעו. כי להם משפט הראשית במלחמה כי מלחמתן של ישראל אינן בחרב וחנית כי אם צריכין להיות חמושים מזוינים בה' חומשי תורה שנחלקו לז' ספרים דהיינו מזויינים,… לומר לך שזכות התורה מסייעתן במלחמה והם ראש דגל המורה על הנצחון.

דגל מחנה ראובן, שמעון, וגד תימנה, שנקרא דרום על שם דר רום שהשמש דר ברומו כך כל הנכנע בטבע לסוף הקב"ה מגביהו וההכנעה ראש לכל המדות הטובות, ומדה זו היתה אצל ראובן כי הוא הודה ולא בוש במעשה בלהה כארז"ל (עיין סוטה ז ע"ב): מי גרם לראובן שיודה כו' כמו שמביא רש"י פר' וזאת הברכה (לג ז) וזה נמשך מן מדת הענוה כי כל גבה רוח הוא בוש מלהודות על האמת. ומן שמעון היו מלמדים וסופרים ועניים אשר בהם ההכנעה מצויה יותר מבזולתם, וכן גד היה בעל צדקה שנאמר בו (דברים לג כא) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל, ר"ל כי משפטיו דהיינו עפ"י שורת המשפט לא היה צריך לילך כ"א עם ישראל ולא בראש החלוץ ועל צד הצדקה הלך לפניהם כצדקת ה' ההולך לפני מחנה ישראל.

דגל מחנה אפרים, מנשה, ובנימין ימה ושלשים יסעו. כי מעלת הגבורה שלישית וכתיב בהם (תהלים פ ג) לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך וגו'. כי יוסף בכור שור. אשר לו הכח והגבורה, ובנימין זאב יטרף. וקנין זה הולך ופוחת כי מיום ליום תש כחו של אדם, כי יום המות מתחיל מיום הולדו ע"כ חנייתם לרוח מערבי כי באותו רוח השמש הולך וחסר.

דגל מחנה דן, אשר, ונפתלי צפונה. אשר משם זהב יאתה ושלשתן היו בעלי עושר שנאמר (בראשית מט כ) מאשר שמנה לחמו וכתיב (דברים לג כג) נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה' היא תעשיר. ושבט דן עשה עגלי זהב בעבור רוב זהב שהושפע להם, וע"כ היה מאסף לכל המחנות. וקנין זה הפחות שבכולם לכך נאמר בו לאחרונה יסעו ופניית כולם אל השכינה שבאמצע כי כולם כאחד טובים כשמשמשין בהם לשם שמים.

ויהודה ראש דגל כי הוא מלך ונקרא גור אריה. ע"כ דינו לילך בראש במלחמה וכן דן גור אריה. הלך באחרונה כי עיקר המלחמה פנים ואחור, וראובן בכור ראש דגל, וכן אפרים ראש דגל כי יוסף הבכור. 

2. סדר השבטים בפרק א מפסוק כ בנוי על סדר ההתייחסות לאמהות אלא שלוי יצא (שאינו נמנה עם השאר) ובמקומו נכנס גד שנמצא באותו דגל של ראובן ועם דן הוכנס אשר שיהיה אחר כך תחת דגל דן. הסדר הוא כך: